שלום מהו?
השלום הינו כלי דיפלומטי, המעניק לגיטימציה חוקית בין לאומית, למדינות בניהן התגלע סכסוך, לפתור את בעיותיהן באמצעות משא ומתן, ולהימנע משימוש באלימות ואמצעי כפייה כוחניים. שלום מוגדר כהיפוכו של המושג "מלחמה", אך הגדרה זו מגבילה את משמעותו הרחבה של המושג. שלום הינו מושג מתעתע – כאמור, הוא מתאר מצב של חוסר מלחמה, אך אין די בכך בכדי לתאר את תחושותינו כאשר אנחנו משווים בנפשנו שלום.
מכאן שההגדרה המדויקת יותר למושג שלום, הינה "הרמוניה בין מדינות", שיש בה משום שיתוף פעולה במכלול תחומי החיים, ולא מצב של היעדר לחימה בלבד. השלום – הגדרה רחבה לו, והוא נוגע לכל אזרח במדינה באופן פרטי כפי שהוא נוגע לחברה בכללותה.
שלום – מדוע למעשה?
שלום הכרחי וחיוני לכל מסיבות רבות. יקל עלינו להבין מדוע מצב של אי לוחמה עדיף ממצב של לוחמה ושפיכות דמים, שכן מצב זה משרה חוסר בטחון קיומי, וחשש תדיר לחיי האזרחים במדינה, כאשר צער, כאב ואבדן הינם מנת חלקם היומיומי של תושביה.
השלום שם קץ להרג ולקטל, ומצהיר בריש גלי, כי כרגע שורר קונצנזוס בקרב מנהיגי המדינות כי בעיות וחילוקי דעות בינלאומיים יפתרו מעתה באמצעות משא ומתן, דיאלוג ופיוס. לא לחינם היה השלום משאת ליבם של בני האדם משחר ההיסטוריה של המין האנושי.
שלום כערך מוסרי
גורמים רבים למלחמה, אך גורמים רבים עוד יותר לשלום. במצב בו האזרחים לא חוששים לחייהם, מתאפשר לשלטון לעסוק בנושאים שאין עיקרם הישרדות וקיום מינימלי, כך שמשאבים רבים מופנים מהמאמץ המלחמתי לקהילה ולשיפור איכות חיי האזרחים. יתרה מזאת, השלום פותח בפני המדינות אפשרות לשיתוף פעולה בין לאומי – השלום מאפשר את הרחבת השווקים המסחריים אל מעבר לים, פותח צוהר לעולמות חדשים, ולמימוש הפוטנציאל הכלכלי של מדינות מתפתחות.
יחסי המסחר הופכים יעילים יותר, מהירים יותר ויציבים הרבה יותר, לטובת הכלל. מוכח כי שלום מקדם ליברליזציה ודמוקרטיזציה של מדינות אשר סבלו משלטון עריץ ומדכא.
דרך פיתוח יחסי השלום נשמעים קולות מתונים יותר, אשר מעודדים, מלבד הרעיונות המביעים את הרצון לשלום, גם תפיסות אוניברסאליות בדבר חופש הפרט וחירויות האדם. שלום בין העמים יביא למצב בו הרב - תרבותיות תקבל לגיטימציה כללית, ותושבי העולם יוכלו להינות משיח תרבותי רחב, מרעיונות שונים, ולבקר בתרבויות זרות ללא מחסומים וללא פחד. ההסכמיות הכלל עולמית בדבר דרכי יישוב סכסוכים תביא לפריחה תרבותית כל עולמית.
המציאות הטופחת על פנינו
התיאור האוטופי של הדברים, אפשרי אמנם, אך לא עולה בקנה אחד עם המציאות כיום. על אף הקידמה, הטכנולוגיה והגלובליזציה, אנחנו עדים למצב בו קיימת התנגשות ציוויליזציות כלל עולמית. התנגשות זו מביאה למלחמה בין שתי תפישות עולם מרכזיות, שנראה כי לעולם לא ישכנו האחת לצד השנייה בשלום.
הליברליזם הקפיטליסטי המערבי, אל מול הפונדומנטליזם המוסלמי המזרחי מביא לויכוח מר המשלב בתוכו שפיכות דמים איומה, ומרחיק את השאיפה לשלום עולמי וללגיטימציה של רב תרבותיות מצד כל האומות כולן. אך דווקא במצב זה, בו לצד מדינות פונדומטליסטיות קיצוניות, קיימת קשת רחבה של מדינות ערביות בעלות גישות מדיניות פייסניות ומתונות, הינה הזדמנות יקרה מאוד להגיע למצב בו ההסכמה על פתרון סכסוכים בדרכי שלום היא הכרח המציאות.
השלום עם העולם הערבי חשוב היום יותר מבעבר עשרות מונים, שכן בהטמעת מסורת דמוקרטית, המקדשת ערכים פייסניים, מתונים, השוללים את האלימות כתפיסת עולם, אפשר להביא למצב בו אלה הרואים באלימות יסוד לקיומם (מלחמות ג'יהאד למיניהן) יתפשו כסהרורים ויוקעו על ידי חברתם עד לחיסולן המוחלט.
שלום – משאת ליבו של העולם
אם כן, השלום, פרט להיותו ההיפך ממצב של מלחמה, נעוץ בעצם קיומה של החברה הדמוקרטית המהותנית. הוא טומן בחובו את המפתח לחיים בטוחים יותר, תרבותיים יותר, חיים אשר אושר הפרט הוא נר לרגלי השלטון. לא לחינם מושקעים מאמציהם של שליטי העולם החופשי בניסיונות גישור ופיוס בין מוקדי ויכוח עולמיים. השלום הוא מוסרי, ומבטיח קיום ראוי של כל עמי העולם, כמאמר הנביאים, ויהי באחרית הימים – לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה.
